אלפי בני ירושלים ליוו בתענית אסתר אחרי הצהרים את זקן המחנכים מתלמוד תורה עץ חיים הרב הגאון הצדיק רבי אלימלך חשין שכילדים ועד זיקנה קראנו לו הרבה רבי מיילך חשין מעץ חיים.

מסביב למיטתו נראו תלמידים שזקן שיבה מעטר את פניהם יחד עם בני תשחורת שצעקו רבה רבה. אחרי מיטתו הלכו ראשי ישיבה רבנים אדמור"ים ואלפי תלמידים מכל גווני הקשת החרדים וגם הדתיים.

הרב רבי מיילך היה בן 91 בפטירתו בדעה צלולה, הרבה מעץ חיים היה בנו של הרב אהרון זאב הי"ד שנרצח בעת שלימד תשב"ר בעיר העתיקה של ירושלים יחד עם בתו, אחיו היה הרב משה חיים חשין זצ"ל מחבר ספר "מסורת" ואח נוסף הרב מרדכי חשין זצ"ל יו"ר הסעד הרוחני והאדמו"ר מקאשווי.

הרבי רבי מיילך זצ"ל היה מלמד בעץ חיים כמעט 70 שנה, הוא התחיל את עבודתו החינוכית בשכונת קטמון ולאחר מכן ליד שוק מחנה יהודה ורחוב ישעיהו, עד לאמצע חודשי החורף האחרונים. בתלמוד תורה עץ חיים זכורה שיטת הלימוד שלו במסכתות הש"ס ובעיקר מסכת בבא מציעא אלו מציאות והמפקיד ובלמודי תנ"ך בעיקר בספר שמואל.

הוא היה מזקני הנהלת חברא קדישא פרושים והשאיר משפחה עניפה בנים בנות כלות וחתנים נכדים ונינים ובני נינים.

הלכתי אחר מיטתו וזה החזיר אותי עשרות שנים אחורה. גרנו במאה שערים בתוך השוק, אחרי החאלקה למדתי בת"ת מאה שערים ומשם לסניף עץ חיים בשכונת בית ישראל אצל הרבה זעליג זלצמן וממנו עליתי כתה למלמד הגדול סבא שלי הרב יעקב מלמד קלמנוביץ ומשם לחיידר עץ חיים בשוק מחנה יהודה.

אהבה לחיידר זרמה בתוך העורקים. הלכנו לישון מתוך חלומות וערגה לקום בבוקר מוקדם וללכת לחיידר קמתי מוקדם הלכתי עם אבא שלי לתפילת ותיקין חזרנו וקבלנו סנדוויץ "ברייט מיט שיערס" מיט המרנץ [תפוז] שבפנים היה תפוזון קטן אכלנו בבוקר את הקליפה ואחרי ארוחת צהרים את התפוז.

ברור היה כשהגענו לחיידר השער היה סגור. שער גבוה ומפחיד שעד היום אני עובר לידו והוא עדין קיים אני מביט עליו ומתפלא איך אני כילד מטפס על השער לתוך החצר, נכנסנו ורצנו לסדר את הכיתה לקראת יום חדש בחיידר הלימודים היו מהבוקר ועד שעות אחרי הצהרים המאוחרות.

לפעמים היתה השמחה כשראינו את הצדיק רבי אל'ה סלמון יוצא לחצר ומביט לשמים ואומר "קינדרלך סגייט וולקינעס" ילדים עננים מתקרבים וצפוי גשם והיום הולכים הביתה יותר מוקדם.

ופה בא הסיפור עם הרבה שלי רבי מיילך זצ"ל קרה שהגשם החל לרדת עוד בלילה ,אבל לחייידר הלכנו בבוקר עם "בוטים" או נעלים. למי שלא היה "בוטים" [מגפיים] היו שני שלוליות בחצר באחת היו קופצים אלו מהכיתות הגדולות ובשניה אלו מהכתות הקטנות.

באחת הפעמים ואני בהפסקה רוקד בתוך שלולית המים והרב רבי מיילך מביט מהחלון אבל לא אומר כלום בתום ההפסקה נכנסו לכתה והרבה מצביע עלי "שרוליק קום ההער" שרוליק בוא אלי ודי חרדתי, אבל הוא ליטף לי את הפנים וביקש שהוריד את הנעלים והגרבים. הוא לקח את הגרבים ושם אותם על התנור הקטן מדגם פיירסיד של בית חרושת פרידמן שיתייבשו ואני ישבתי לידו על גבי שרפרף. בתום הלימודים כשהכל כבר היה יבש הוא ביקש להתלוות אליו והוא צעד איתי יחד ברגל מעץ חיים בשוק מחנה יהודה ועד ביתנו במאה שערים כדי שלא אקפוץ עוד הפעם לשלולית מזדמנת.

ברור שלמחרת חליתי ולא באתי לחיידר ובמשך שלושה ימים שנעדרתי מהחיידר הוא הגיע אחרי הלימודים לשעה קלה ללמוד איתי ולספר לי מה הם הספיקו היום בחיידר, על אף שמנהגו היה אחרי החיידר להגיע הביתה לחטוף משהו קליל וללכת לבית הכנסת שבבתי ויטנברג למסור שיעור קבוע.

לימים כשבגרתי שמעתי מאבי אייך הגיעו תנורי חימום לחיידר.

שנה לפני מלחמת ששת הימים מונה טדי קולק לראש עירית ירושלים וכמחווה לירושלים הוא קנה תנורי חימום לבתי הספר הירושלמים. אבי ז"ל שעבד אז במחלקת החינוך של עירית ירושלים פנה לראש העיר ושאל למה אתה מזניח את תלמודי התורה? ענה טדי בבקשה שיבואו לקחת מהמחסן העירוני שהיה אז ברחוב הלל בירושלים. אבי התקשר מיד לתלמודי תורה והרב ניסן טוקצינסקי ז"ל מנהל תלמוד תורה עץ חיים שלח שני מלמדים הרב אלימלך חשין והרב נתנאל ידלר עם השמש מרנץ למחסן. הרב מיילך ביקש שהחותמת "רכוש עירית ירושלים" יוסתר בתחתית התנור וכך נסחבו המלמדים לאורך רחובות ירושלים עם חמישה תנורים שקבלו עד לתלמוד תורה.

פרק מענין והיסטורי הוא תלמוד תורה עץ חיים על מגוון המלמדים שהיו שם והרבה רבי אלימלך הוא השריד האחרון לדור הזה רבה שכולנו אהבנו אותו וכולנו עד היום משננים את מה שלמדנו אצלו "המפקיד" והפרקים בנ"ך בעיקר "שמואל".